<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת משפטים</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ד"א הנה אנכי שולח מלאך וגו' [שמות כ"ג]. זהו שאמר הכתוב (תהלים ל"ד ח') חונה מלאך ה' סביב ליריאיו, וכתיב (תהלים צ"א י"א) כי מלאכיו יצוה לך וגו', אדם עושה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, ב' מצות ב' מלאכים, מצות הרבה מלאכים הרבה ושומרין אותו מן המזיקין שנא' יפול מצדך אלף וגו' מהו יפול ישלים כמו נפל שדוד. למה משמאל אלף ומימין רבבה, לפי שהשמאל אינו צריך לשומרו כי התפילין משמרין אותו. אמר ליה ר' יהושע בן לוי יהא מצידך אלף לא כתיב אלא יפול, לפי שהשמאל אינה פשוטה כל כך במצות אינה מפלת אלא אלף, והימין שהיא פשוטה בכל המצות מפלת רבבה. א"ר יהושע לכל אחד מישראל מוסר לו הקב"ה ריבוא אלף מלאכים לשומרו ועושין לו דרך ומוציאין כרוז פנו דרך לצלמו [של הקב"ה, לפי] שכל העולם כולו מלא רוחות ושדין ומזיקין. כיצד עשויין א"ר לוי פירמא לפניהם, פי' ערוך לשון מסוה, כלומר כיסוי על פניהם ועיניהם, שאינם רואים כל השדים של עולם עומדים לפניהם, וכשעונותיהם גורמין לבני האדם מתגלה הפירמא ורואין אותן ומשתטים, וכשהאדם עושה מצות הרבה ומסר לו הקב"ה ריבוא ואלף מלאכים לשומרו, והן מעידין עליו מעשיו, שנא' (איוב ל"ג כ"ד) אם [יש] עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר. ואם הוא שלם בתורה ובמעשים טובים, הקב"ה בעצמו שומרו, שנא' (תהלים קכ"א ה') ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך, על יד זה שמאל, ימינך זה ימין, ה' ישמרך מכל רע (שם ז') אין רע אלא מזיקין. וכן מצינו ביעקב אבינו (בראשית ל"ב ב') ויפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, פי' המלאכים שמוסר לי הקב"ה לשמור אותי. ויאמר הנה ה' [נצב] עליו (שם כ"ח י"ג) לשומרו, אשרי ילוד אשה שראה מלך מלכי המלכים ופמליא שלו ושלח המלאכים בשליחותו.
<h2>דף מא.</h2>
ונקרב בעל הבית וגו' [שמות כ"ב]. לשבועה. או אינו אלא לדין. ויליף בגז"ש נאמר אם לא שלח ידו בשומר חנם למעלה ונאמר שלח ידו בשומר שכיר למטה מה למטה בשו"ש שבועה ובשם, כדכתיב שבועת ד' תהיה אם לא שלח ידו וגו', אף שומר חנם כן. ופסק דיש חילוק בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן באנקוטי חפץ דבשבועה דאורייתא איכא אנקוטי חפצא, ובשבועה דרבנן ליכא נקיטת חפצא. וק"ק לר"ץ דשבועת אלמנה נגד היתומים אינה אלא דרבנן ואפ"ה תנן [גיטין ל"ד ע"ב] נמנעו מלהשביעה פי' משום עונש [שבועה] נמנעו מלהשביעה בבית דין משום אנקוטי חפצא אבל חוץ לבית דין משביעין אותה, אלמא דבדרבנן נמי איכא נטילת חפץ. לכך נראה כמו שפי' האלפסי ופסק דבשבועה דאורייתא יש כיבוי נרות ולווטא רבא, מה שאין כן בשבועה דרבנן. ובגמ' פ' שבועת הדיינין [מ"א ע"א] שקיל וטרי מאי איכא בין שבועה דאורייתא לרבנן עד בדאורייתא לא מפכינן ובדרבנן מפכינן, ופריך למר בר רב אשי דאמר בדאורייתא נמי מהפכינן וכו'. וי"מ מדקאמר ולמר בר רב אשי אלמא דלית הילכתא כמר בר רב אשי ולא מהפכינן בדאורייתא והכי גרסינן לית הילכתא כמר בר רב אשי בדאיפך שבועה דאורייתא בדאיפך בדל"ת. ויש דגורסין בר ממיפך ברי"ש וב' תיבות הן וכן פסק אלפסי דבדאורייתא נמי מפכינן, וכן קיי"ל דאי גרסינן בדאיפך בדל"ת אז היה משמע דבכל מקום היה הלכה כמר בר רב אשי ומאי איצטריך בכל מקום למיפסק הלכה כמר בר רב אשי. וכן רבי נוהג להפך שבועה אם ירצה הנשבע, כההיא דתנן [ב"ב קכ"ח ע"א] רצונך השבע וטול.
<h2>דף מב:</h2>
[אשר יאמר כי הוא זה] [שמות כ"ב]. מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה חייב. פי' הקדוש מדראוי"ש והא חזקה אין אדם מעיז פניו כיון דכופר הכל פטור, וסוף קושיא הוא חזקה אין אדם מעיז וכו', ועיקר קושיתו הוא דמודה מקצת הטענה נמי הוי ליה למימר אין אדם מעיז וליהמניה בלא שבועה. והדר אסיק אימור אישתמוטי הוא דקא משתמט, ולכך אמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דלודי.
<h2>דף מג.</h2>
על כל דבר פשע [שמות כ"ב]. כלל, על שור על חמור פרט, על כל אבידה חזר וכלל, מה הפרט דבר המטלטל וממעט קרקעות. ומכאן אמרי' וכן פסק דאין נשבעין על הקרקעות. גפנים טעונות מסרתי לך פליגי בגמ' [שבועות מ"ג ע"א] אי דבר העומד ליגזז כגזוז דמי. ופסק כמ"ד כגזוז דמי מדפריך סתמא דתלמודא [כתובות נ"א ע"א], סוף סוף דבר העומד ליגזז כגזוז דמי, וכן פסק רבינו חננאל. ואע"ג דאין נשבעין על הקרקעות, בגמ' אסיק וכן פסק דעל ידי גלגול נשבעין עליהן, ואפי' בטענת ספק פי' בגילגול שבועת שותפין עד שלא חלקו, ויליף לה בגז"ש בפ"ק דקידושין [כ"ח ע"א] שבועת חוץ משבועת פנים פי' שבועת סוטה בעזרה עשה בה ספק כודאי. ומיכן פסק כיון דיליף ליה מסוטה גילגול, א"כ אפי' על ידי שבועת טענת ספק מגלגלין, דומיא דסוטה דנשואה שהיה ספק מגלגל ארוסה, ה"נ שבועת שותפין מגלגל שבועת על ידי טענת שמא אע"ג דאין נשבעין על ידי טענת שמא. ואע"ג דטענת שותפין דרבנן הוא, פסק דבדרבנן נמי מגלגלין, וראייה מדפריך בגמרא [ב"מ ל"ה ע"א] [מגו שהוא] מחייב שבועה שאינה ברשותו לישתבע נמי על משכון כמה [היה] שוה, וכן הלכה דאם אדם טוען על חבירו טענת שמא, וטענו נמי דחייב שבועה ואפי' מספק כגון שותפין או שאינו ברשותו, מגלגלין עליו טענת שמא [אע"ג] דאין נשבעין [עליה]. ועל האי דאסיק דאין נשבעין על הקרקעות למ"ד הילך פטור ל"ל קרא למעוטי קרקע והא מקרקעי הילך הוא, וצריך עיון.
<h2>דף מד:</h2>
שבועת ה' תהיה בין שניהם [שמות כ"ב]. ולא החשוד על השבועה, מכאן אמרו חכמים וכן פסק החשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל. ומיהו ה"מ במחויב שבועה דאורייתא והוא חשוד, שכנגדו נשבע ונוטל, אבל אם היה מחויב שבועה דרבנן והיה חשוד פסק דאין שכנגדו נשבע ונוטל, כדאסיק פ"ק דבבא מציעא [ה' ע"א] דרב נחמן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. וכן נראה דאפי' אמר אני מאמינו, אין להשביעו כיון שהוא חשוד.
<h2>דף מה:</h2>
ולקח בעליו ולא ישלם [שמות כ"ב]. פי' ולקח בעליו השבועה המוטלת, ולא ישלם. מכאן פסק דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין, חוץ מן השנויין במשנה, שכנגדו חשוד על השבועה, פסק אחד שבועת עדות ואחד שבועת ממון, ואחד שבועת ביטוי, וכדפרי' בשבועה דאורייתא, אבל בשבועה דרבנן תקנתא לתקנתא לא עבדינן. וחנוני על פנקסו, פי' דנשבעין ונוטלין מבעל הבית. והשכיר נשבע ונוטל. וכן פסק דדוקא בששכרו בעדים ותבעו בזמנו, פי' ביום הראוי לקבל בו שכרו. אך אם שכרו שלא בעדים, מגו דיכול לומר לא שכרתיך נאמן לומר נתתי לך שכרך תוך זמנו (נאמן). ואע"ג דאסיק תלמודא [ב"ב ה' ע"ב] הלכה כריש לקיש ואפי' מיתמי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, ההיא דהקובע זמן לחבירו דפליגי ריש לקיש ואביי ורבא, איירי כשיש עדים מן החוב, דאי ליכא עדים דחייב לו, נאמן במגו דלהד"ם. וה"נ גבי שכיר אם שכרו בלא עדים נאמן בעל הבית לומר פרעתיך תוך זמנו, ובשבועה. ואם שכרו בעדים וא"ל פרעתיך תוך זמנו, נאמן השכיר ונוטל בלא שבועה כמו מיתמי דהלכה כריש לקיש. וה"נ אם שכרו שלא בעדים ואמר תנאי היה בינינו, בא מעשה לידי והאמנתי לבעל הבית בשבועה במיגו דלא שכרתיך.
<h2>דף מח:</h2>
על כל דבר פשע [שמות כ"ב]. כלל, על שור על חמור פרט, על כל אבידה חזר וכלל, מה הפרט דבר המטלטל וממעט קרקעות. ומכאן אמרי' וכן פסק דאין נשבעין על הקרקעות. גפנים טעונות מסרתי לך פליגי בגמ' [שבועות מ"ג ע"א] אי דבר העומד ליגזז כגזוז דמי. ופסק כמ"ד כגזוז דמי מדפריך סתמא דתלמודא [כתובות נ"א ע"א], סוף סוף דבר העומד ליגזז כגזוז דמי, וכן פסק רבינו חננאל. ואע"ג דאין נשבעין על הקרקעות, בגמ' אסיק וכן פסק דעל ידי גלגול נשבעין עליהן, ואפי' בטענת ספק פי' בגילגול שבועת שותפין עד שלא חלקו, ויליף לה בגז"ש בפ"ק דקידושין [כ"ח ע"א] שבועת חוץ משבועת פנים פי' שבועת סוטה בעזרה עשה בה ספק כודאי. ומיכן פסק כיון דיליף ליה מסוטה גילגול, א"כ אפי' על ידי שבועת טענת ספק מגלגלין, דומיא דסוטה דנשואה שהיה ספק מגלגל ארוסה, ה"נ שבועת שותפין מגלגל שבועת על ידי טענת שמא אע"ג דאין נשבעין על ידי טענת שמא. ואע"ג דטענת שותפין דרבנן הוא, פסק דבדרבנן נמי מגלגלין, וראייה מדפריך בגמרא [ב"מ ל"ה ע"א] [מגו שהוא] מחייב שבועה שאינה ברשותו לישתבע נמי על משכון כמה [היה] שוה, וכן הלכה דאם אדם טוען על חבירו טענת שמא, וטענו נמי דחייב שבועה ואפי' מספק כגון שותפין או שאינו ברשותו, מגלגלין עליו טענת שמא [אע"ג] דאין נשבעין [עליה]. ועל האי דאסיק דאין נשבעין על הקרקעות למ"ד הילך פטור ל"ל קרא למעוטי קרקע והא מקרקעי הילך הוא, וצריך עיון.
